שבוע טוב לכולם, נהנתם בסופשבוע?החלטתי לפתוח את השבוע עם
פורטרטים, גם כי הייתי מוקפת בהרבה לאחרונה וגם כי ארם דיבר אתנו על זה אז זה סיפק
חומר לכתיבת שורות אלו. בכל מקרה מקווה שעד סיום המאמר יהיה לכם חשק ליישם :)
כמו
שאני רואה את זה יש את אלה שנרתעים מפורטרטים או פנים בכללי ותמיד הרישום יהיה חסר
ראש - מול אלה ש... טוב, לא נרתעים.
אז,
איך אנחנו ניגשים למשימה?
ראשית, כשאנו מתבוננים בבן
אדם מופעלות אצלנו 2 מע' מאוד יעילות:
האחת: מע' הזיהוי, המאפשרת
לנו לזהות כל אדם גם אם ממרחקים שונים ובתנאי תאורה שונים.
השנייה: מע' ההבעה, אנחנו
קולטים הבעת פנים של בנאדם ואיך זה משקף את הלך רוחו.
החלק הטריקי הוא ששתי המערכות
הללו לא יכולות לפעול ביחד, הן מבטלות אחת את השנייה.
כולנו ניסינו מתישהו לצייר
פורטרט, לכולנו חשוב שיצא דומה. רוב
אנשים מפעילים ישר את מערכת ההבעה, מתמקדים בתווי הפנים, העיניים והפה כייוון שאלה
התווים הפעילים להבעה. יש תחושה שאם נצליח לתפוס את ההבעה הדיוקן יצא דומה בייחוד
כשמדובר באדם אותו אנחנו מכירים. ברגע שאנו עושים את זה זה נעשה מודגש מידי
ולא דומה. הבעת פנים היא הדבר הכי משנה, הכי חולף.
מה שאנחנו רוצים להפעיל זה את
מערכת הזיהוי. מערכת זו מתעלמת מכל מה שקורה על פני השטח ומפענחת פרופורציות
של הראש כולו, המבנה הכללי של הגולגולת; רוחב וגובה, מרחקים שונים: ורטיקליים והוריזונטליים
בין תווי הפנים ועל סמך זה אנחנו עובדים.
זה מסביר איך אנחנו יכולים
לזהות אנשים ממרחקים גם אם עברו שנים ומראם החיצוני השתנה. כשאנו ניגשים לצייר
הדבר הראשון שנעבוד עליו הוא גאומטריה. אם הגיאומטריה תעבוד הראש יהיה
דומה הרבה לפני שיהיו שם עיניים אף ופה, שום דבר אחר לא יביא את זה להיות דומה
לבנאדם אותו אנו מציירים.
מבנה הגולגולת היא דבר
מקובע ולא משתנה אצל האדם. כל אדם וצורתו שלו. הבעה היא גבולית וכל נגיעת
מכחול יכולה לשנות אותה. רק בסוף כשאתם מרגישים שהכל עובד מבחינת גיאומטריה תיכנסו
להבעה.
ביום שלישי בכיתה ארם הביא
לנו את הפורטרט הנהדר הזה של ג'קי, (תלמיד משיעורי הערב). אפשר להרגיש את המבניות.
נכון, אתם מסתכלים על זה וזה צועק "הבעה", ארם עשה עבודה יפה - אולם גם
אם לא היו כאן תווי פנים, מי שמכיר את ג'קי היה יכול לזהות אותו רק לפי מבנה הראש.
לתוך התהליך הזה ארם התחיל
בכמה סקיצות רישומיות וסקיצות צבעוניות ועבד על פי הן:
"בסופו של דבר הציור הוא
הסקיצה של עצמו; גם אם הסקיצה היא לא דבר נפרד שאני מניח ליד ואז מצייר את הציור -
השכבה הראשונה, המכה הראשונה היא הסקיצה של הציור."
לא תמיד המודל זמין ואופן
העבודה הזה עוזר להחזיק את זה בזיכרון. האימג' של המודל שנוצר בעקבות
הסקיצה, זו דרך ללמוד את המודל לזכור אותו בצורה שהתבוננות פסיבית לא הייתה נותנת.
מתבוננים בפורטרט
המלצה לקריאה נרחבת בנושא Andrew Loomis - Drawing the Head and Hands
ניתן למצוא באמזון או קטעים ממנו שמפוזרים אונליין.
Don't judge a book by it's cover - אמנם הוא נראה סיקסטיזי ואולד פאשן אך הוא רבוי מידע.
