בתחנה: אדם כהן - אינטואיטיבי לחלוטין

הוא למד אצל ישראל הירשברג, עשה שנה בניו יורק, חזר לת"א ועתה מעלה תערוכה מקצועית ראשונה. לרגל הצטרפותו לצוות מורי "התחנה" - ישבנו לשוחח על הדרך שעבר עד כה.

היי אדם, ספר לנו קצת עלייך למי שלא מכיר..

לצייר באופן רציני התחלתי כבר בגיל 13. חונכתי בבתי ספר אנתרופוסופיים שם הייתי מוקף הרבה באמנות, בגיל 20 הגעתי לישראל הירשברג שם למדתי 5 שנים ומכאן הכול היסטוריה.

אדם כהן, בן 30 (באפריל), גר בת"א, בוגר בית הספר לרישום וציור פיגורטיבי JSS של ישראל הירשברג. לימד כמה שנים בבי"ס לציור ופיסול בקיבוץ הרדוף והיום מלמד הן באופן פרטי והן בסטודיו התחנה .כשהיה בן 27 לקח שנה לגור בניו יורק שם נחשף לabstract expressionism של שנות החמישים, למד פיסול פעמיים בשבוע והחזיק סטודיו באופן עצמאי.

איפה למדת פיסול?

ב The Art Students League of New York אצל ג'ונתן שון. הוא מורה מאוד מיוחד. הפיסול מאוד השפיע על הציורים שלי. בכלל כל השפע שנחשפתי אליו בתקופה הזאת במוזאונים ובגלריות ,
de kooning, Robert motherwell למשל. אחרי שנה התמלאתי והחלטתי לחזור לארץ לעבוד.

איך נראה סדר היום שלך?

אני מתחיל לעבוד ב9-10 בבוקר, יש רוטציה אינטואיטבית לחלוטין של דברים במשך השבוע, כל יום אני עובד על משהו אחר: זה יכול להתחיל עם נוף בבוקר (תלוי במזג האוויר), מודל או טבע דומם בצהריים, אם אין טבע דומם אז על איזו שהיא המצאה... בערבים מידי פעם אני עושה פורטרט עצמי או של חברים. ככה נראים הימים בד"כ. אבל לא כל הימים לצערי.

כי צריך זמן גם ללמד...

ללמד זה דבר מדהים. להיות סביב הציור כל פעם ומול המודל, אתה מוקף תלמידים ורואה עבודות ומנהל שיחות. פשוט תענוג. זה מלמד אותי הרבה וזה כיף, אני מקווה שגם לתלמידים.

מאילו אמנים אתה מושפע?

כמובן שישנם האולד מאסטרס (אני מקווה שכולם מושפעים מהם), אם כי בשנים האחרונות אני יותר מושפע מאמנות שנעשתה במאה האחרונה. Frank aurbach, janice nowinski, kyle staver, ken kewley ועוד.

הערב בגלריית התחנה תפתח תערוכה שלך. "ציורים חדשים"

כן, אלה ציורים מהשנתיים האחרונות, בעצם מאז שחזרתי לארץ. בניו יורק לא סיימתי אף ציור, זאת הייתה שנה של ניסויים בלי שאף אחד שאני מכיר רואה אותם וכשחזרתי לארץ אז היה לי דחף גדול להמשיך את אותם ניסויים. לאט לאט התגבשו להם מחשבות ורעיונות שהיו לי, כאלה שאתה סוחב אתך לאורך זמן ויודע שתבצע מתישהו, בד"כ עם הרבה כישלונות בהתחלה ואחרי שנתיים שלוש אתה מצליח להגיע לפתרון. יש גם רעיונות ספונטניים מהירים כאלה שאתה מבצע מיד.

התערוכה הזו היא עוד אבן דרך, כמו שכל ציור הוא אבן דרך למשהו אחר. היא סוג סויים של סיכום לסוג העבודה הזאת ויש כבר עכשיו בסטודיו ציורים חדשים ושונים, שמתפתחים מתוך מה שהיה.