דיבור על ציור

שלום לכולם. :)
בשיעור של ארם הערב התפתחה שיחה מעניינת על שתי גישות הפוכות ומקבילות להפשטה בציור מהתבוננות.
למי שפחות מכיר את העיקרון הכללי לציור באופן "מופשט" מהתבוננות, אני אסביר בקצרה.
בזמן ציור מהתבוננות הדגש צריך תמיד להיות על איפיון וסידור של צורות מופשטות על המצע. לכל כתם יש צורה מופשטת מאוד מסויימת ויחס מאוד מסויים לכתמים המופשטים המקיפים אותו. הדרך היחידה ללכוד את מהות המראה היא לראות אותו בצורה מופשטת, כרצף של צורות המנותקות מכל נושא או משמעות.

לאמץ סוג כזה של ראייה זה לא פשוט כי זה בא בניגוד לדברים שאנו רגילים להתמקד בהם. צריך ללמוד לעבוד לפי העקרונות של הגישות השונות עליהם דיברנו היום בשיעור:

גישת המופשט מה"מאקרו":
הרעיון הוא לפרק את המראה בצורה הגסה ביותר בתור התחלה, ולהמשיך לפרק אותו לצורות קטנות יותר עד שמגיעים לצורות מורכבות וספציפיות ככל האפשר. להתחיל ברדוקציה רדיקאלית ולחלק את המוטיב למאסות גדולות וברורות. ראשית יש להגדיר את המאסה הכהה, את המאסה הבהירה, ואת היחס בינהן. השאיפה היא שכבר בשלב הזה המוטיב יהיה נוכח באופן ברור על המצע, וסיטואציית האור במוטיב צריכה להיות מורגשת ברישום. ממשיכים בפירוק המאסות הגדולות לצורות קטנות יותר, טונים מעודנים ומגוונים יותר, עד שלבסוף אפשר יהיה להרגיש ברישום מרקמים, השתקפויות ושלל של ניואנסים. 
הגישה הזאת מומלצת לכל המתחילים גם כדרך טובה לעבוד, וגם כדרך מצויינת לפתח דיציפלינה של ראייה מופשטת.
הכנתי תרשים בסיסי בפוטושופ לצורך המחשה:

גישת המופשט מה"מיקרו":
הרעיון הוא לפרק את המראה לצורות כל כך קטנות ומסויימות עד שהן נראות מופשטות לחלוטין. הדרך הנכונה לעבוד בשיטה הזו היא לבסס רישום קווי יציב, למצוא איזור שבו מתרחשת דרמה טונאלית וצבעונית, ולצלול פנימה. עובדים על איזור מצומצם, מפתחים אותו עד כמה שאפשר, וממשיכים משם לאיזור שלידו. ככה לאט לאט מכסים את כל המצע, או את כל השטח שמספיקים. בציור ממושך אפשר לצלול גם לסיבוב שני או שלישי אחרי שכל המצע כבר כוסה בצבע והציור יחסית יבש. כדאי מאוד להימנע מלחזור לאיזור שכבר כוסה כשהציור עוד רטוב.
השיטה הזאת מומלצת מפחות למתחילים שעוד לא שולטים ברישום.
הכנתי עוד תרשים לצורך המחשה:

צייר מנוסה ידע לעבוד בשתי השיטות ולשלב בינהן. בציור ממושך בדרך כלל כדאי להתחיל בשיטת המאקרו, וכשהיא ממצאת את עצמה לעבור לשיטת המיקרו.
מקווה שהצלחתי להסביר את זה טוב. :)

בהמשך לדיבור על ציור חשבתי להסביר בקצרה על שלבי עבודה בציור דרך דיוקן עצמי שהתחלתי היום (ומקווה לסיים מחר).

שלב ראשון - רישום קליל בפחם.
המטרה היא ללכוד את רוח הציור בכמה קווים פשוטים וטונאליות עדינה אם צריך. ברוב המקרים לא ישאר זכר לרישום הפחם אז אין צורך להיתקע בו יותר מידי זמן, בהתאמה לזמן שאתם מתכננים לעבוד על הציור.
דוגמא:

שלב שני - Underpainting.
האנדרפיינטינג מתבצע בצבע אחד, מדללים אותו עם טרפנטין כדי להגיע לגיוון בטונים על ידי שקיפות - ממש כמו רישום רק עם מכחול! בדרך כלל משתמשים בצבע Raw Umber כי הוא כהה מספיק כדי לייצר "חושך" והוא מתייבש מהר כך שאפשר להמשיך לעבוד על הציור כמעט מייד אחרי סיום האנדרפיינטינג. האנדרפיינטינג כבר אמור ללכוד את סיטואציית האור בציור ולהוות מפת דרכים צורנית וטונאלית להמשך הציור. כשמסיימים את האנדרפיינטינג עושים הפסקת קפה של כ20 דקות כדי לתת לטרפנטין להתנדף לגמרי מהציור ולצבע להיתמע במצע.
דוגמא:

יש עוד המון מה לספר על אנדרפיינטינג, עוד שיטות ואפשרויות.. אבל את זה נשמור לפוסט אחר.

שלב שלישי - הציור.
מגוונים צבעים ומציירים! מכיוון שהאנדרפיינטינג מייצג דיי טוב את הכהים אבל רחוק מלייצג את מלוא הפוטנציאל של הבהירים (המצע צבוע בטון ביניים) הרבה ציירים ממליצים לגשת תחילה לבהירים, לגרום להם לעבוד מול האנדרפיינטינג, ואז לגשת לכהים. עובדים כמה שהזמן מאפשר, ואם לא מספיקים לסיים (כמו שקרה לי היום) האנדרפיינטינג מחפה על המקומות שלא כוסו בצבע ולפעמים זה נראה דיי טוב ומספק! כמו למשל בציור הזה שציירתי ביום רביעי (כמובן שזה עניין של טעם). אבל לפעמים ההרגשה היא שכדאי להמשיך את הציור, ואם המודליסט זמין ואפשר לחזור לצייר אז כדאי! וזה מה שאני מתכנן לעשות מחר.
ככה הציור נראה עכשיו:

אפשר לראות שכל החלק התחתון של הפנים, תחתית האף, ורוב השיער הם אנדרפיינטינג. חשבתי הרבה אם כדאי להמשיך אותו או לא. בסוף החלטתי שהאנדרפיינטינג לא מצליח לייצר שם תחושה טובה מספיק של עור ולכן כדאי להמשיך. בנוסף פישלתי קצת את הרישום וכדאי לתקן אותו.. ^^"

וזהו להיום!
אם משהו לא ברור אל תהססו לשאול, ואם אני לא אדע לענות אני אשאל את המורים שלנו. P:  
לילה טוב לכולם. :)
חן.