Passionate Receptivity

היי חברים,

בסוף השבוע האחרון יצאתי ביחד עם עוד 15 ציירים לסדנת נוף חווייתית במיוחד בהנחיית איליה גפטר. אני יכולה להעיד על עצמי (ובטוחה שהשאר שותפים להרגשה) שסוף השבוע הזה עלה על ציפיותיי. כ"כ נהנתי ויותר חשוב - למדתי המון. כשהתיישבתי ליד המחשב, חשבתי: איך אני הולכת לכתוב על כל מה שספגתי שם? מאיפה להתחיל בכלל?
ובכן, לשם כך, בלוג "התחנה" גאה לארח את נועה סימון, חברתי לכיתת היום ואחת ממשתתפי הסדנה לפוסט אורח שינסה (ובתקווה אף יצליח) להעביר את התובנות והכלים שלקחנו איתנו מההתנסות הזאת.
* זאת הזדמנות באמת להודות לאיליה על הדרכה מצויינת, עניינית, מעשירה ונעימה וכמובן לליזה על האירגון.

נועה, הבמה שלך :)

את הקטע הבא כתבתי לפי הערות שסיכמתי לעצמי במהלך הביקורות הקבוצתיות שהתקיימו בין התאריכים 19-21/04 במסגרת סדנת נוף במצוקי דרגות עם הצייר איליה גפטר. בחרתי להביא רק חלק ממה שנאמר במהלך הביקורות לטובת ניסיון לשמור על בהירות ותמציתיות, וגם מה שבסופו של דבר נכלל בטקסט עבר עריכה דרמטית; ניסיתי לשמור על נאמנות להסברים של איליה ככל האפשר, ואני מקווה שברוב המקרים הצלחתי, אבל לא אהיה מופתעת אם הדברים המובאים משקפים במקומות מסוימים פרשנות אישית שלי בגלל הוצאתם מההקשר שבו נאמרו, הבנה שגויה שלי וכיו"ב. אני מתנצלת מראש על מקומות כאלו. מלבד האי-דיוקים שציינתי הדברים כאן מובאים בשם אומרם.

מהו ציור? ציור הוא ארגון של צורות גיאומטריות בעלות צבע מסוים על פני שטח. לכל כתם יש למצוא את הטון הנכון, ובתוכו את הצבע הנכון. כאשר מציירים יש להשתמש לפיכך בשפה של ציור: צורות בעלות צבע מסוים. אנחנו לא מחפשים אינפורמציה – טקסטורות למשל. צורה וצבע הם האמצעים היחידים העומדים לרשותנו – טקסטורה של צבע שמן על בד היא האפשרות היחידה – ובהתאם אנחנו צריכים להשתמש בשפה ציורית. שפה כתמית מופשטת בניגוד לשפה של "דברים", שפה אינפורמטיבית, שמסבירה. בספרו Lanscape Into Art, ספר שמומלץ מאד לקרוא, קנת' קלארק כותב למשל על הצייר קורו (Camille Corot), כי היה לו כישרון לפשט את רישומי ההכנה (Study) שעשה בנוף באופן שמנע מהם להפוך לטופוגרפיה. זה בדיוק ההבדל בין שפה ציורית לשפה של אינפורמציה: שפה המסבירה לצופה איך מגיעים מנקודה אחת לשניה בתוך הנוף המצויר.

סקיצת הדגמה של איליה

דוגמה טובה לשפה מופשטת וקומפוזיציה שעובדת(עבודה של טל פרטוק)

כשאנחנו עובדים בנוף, אנחנו לא מנסים לעשות ציורים. אנחנו עובדים על סקיצות, שבהן אנחנו מנסים לספוג כמה שיותר מהנוף. אפילו שמדובר בסקיצות, בניסיונות, יש נושא שאין לוותר עליו, המשותף לסקיצה של 45 דקות בנוף כמו גם לציור שנמשך חודשים בסטודיו – יש לשמור על השלמות של העבודה. שלמות זו היא מה שקלארק מדבר עליו בספרו, כאשר הוא כותב על ההבדלים שבין נטורליזם אמיתי לנטורליזם שגוי (false). בנטורליזם אמיתי ישנה אחידות באטמוספירה – Unity of Atmosphere – בניגוד לטיפול נפרד באלמנטים מבודדים בעולם, במונחים אינפורמטיביים. ציור נטורליסטי אמיתי עטוף במעטפת אור – Envelope of light. איליה אמר שככל שעובדים יותר על אותו ציור, כן קשה יותר לשמור על השלמות. צריך למצוא דרך לעבוד כל הזמן על הציור כדבר אחד, ולא לעבוד על 'הרבה דברים'. כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו לאחד את האינפורמציה המפוזרת שאנחנו קולטים. דרך דיוק במערכת הטונאלית, במערכת של הטמפרטורה, בגוונים, ועל ידי סינון אינפורמציה – נקבל את תחושת האחדות הזו.

סקיצת הדגמה של איליה 

ישנם כמה כללים פשוטים שיכולים לסייע לנו בניסיון ליצור תחושה של שלמות בציור שלנו:

1.      צורות דומות מדי באותו ציור, כתמים בצורה שחוזרת על עצמה, מבלבלים את העין  ושוברים את תחושת השלמות.

2.      שני כתמים או יותר באותו צבע בדיוק או בצבע דומה מפריעים לתחושת השלמות, מפני שהעין לא יודעת על מה להסתכל קודם.

זהו ציור שממש מתקרב לשלמות ויזואלית, אולם הכתם שיוצר את השביל
הוא באותו הצבע של הכתם הבהיר באבן - דבר שמבלבל את העין ובכך מפריע לתחושת השלמות
(עבודה של טל פרטוק)

3.      צריך שיהיה דיאלוג בין האלמנטים הויזואליים השונים. כל צבע צריך לדבר עם כל צבע אחר, כל הצורות צריכות לדבר ביניהן. קצת כמו ביצירה תזמורתית: יש הרבה אלמנטים שונים מאד זה מזה, וכולם צריכים להידבר ביניהם כדי שהיצירה תהיה מוצלחת. אם מישהו מזייף פתאום, למשל, זה מקלקל את השלמות של היצירה. יכול להיות גם מצב הפוך: מישהו אחד מנגן טוב יותר מכולם, ולכן שמים לב רק אליו. בציור זה יכול להיות איזור או כתם שבולט באיכותו מעל לכל האחרים, למשל, וגם זה מוציא את היצירה מאיזון.

פה למשל הכתמים העליונים והצורות כן מדברות ביניהן אך אין הירארכיה בין האלמנטים השונים.
השיח והפח מוציאים מאיזון.

הציור הזה הוא דוגמא מצויינת לדיאלוג שעובד. הכתמים מדברים אחד עם השני ויש הירארכיה בין הצורות השונות
(עבודה של קלייר הווארדס)

4.      בנוף במיוחד, כדי ליצור את התחושה של שלמות בציור כדאי ליצור תחושה קוהרנטית ושלמה של חלל. דרך אחת לעשות את זה היא על ידי ביטוי ההבדלים בין המרחקים השונים בנוף, על ידי בניית הירארכיה ויזואלית בציור בין המישורים השונים – כך שהעין תנוע בצורה מסודרת בציור. העין תובל בצורה מאורגנת, הירארכית, בין מרחק למרחק. קורו, למשל, שם את המיקוד בציורים שלו על החלק המרוחק יותר במוטיב, ושמר על מישור קדמי מופשט יותר מבחינה צורנית. כך המבט של הצופה נמשך עמוק אל תוך החלל הציורי. אפשר ליצור הירארכיה בין המישורים השונים גם דרך שימוש בצבע, כמובן, ובדרכים נוספות.  

Corot מוביל את העין

5.       כדי לשמור על שלמות בסקיצה שלנו, חשוב שיהיה ברור מה הסקיצה מנסה להגיד לנו, מה חשוב, מה הרעיון המרכזי הויזואלי של היצירה. לפי קלארק, כל יצירה צריכה להיות בנויה סביב רעיון ויזואלי מרכזי אחד, העניין במוטיב, ואין לכלול ביצירה שום רעיון שאינו כפוף לרעיון המרכזי. יכולתו של האמן נמדדת ביכולתו להרחיב את הרעיון הזה ולהוסיף עליו, מבלי לאבד את הרעיון המרכזי. כמה כתמים או צורות שונים נכנסים לתוך כל עבודה? איליה אמר שאין כמובן חוק מוגדר, אבל העיקרון המנחה הוא שכל צורה שמתווספת לעבודה חייבת לתרום משהו ליצירה השלמה. אין אלמנטים נייטרלים בציור: אם זה לא תורם, זה הורס. כתמים שמתווספים חייבים להיות חלק מהרעיון של המוטיב, אחרת הם מקלקלים את החוויה השלמה.

רישום הוא נושא קריטי לציור בנוף. באופן כללי, כדאי לדעת לרשום כמו שצריך, ובנוף בפרט. אמנם, ציור של הר לא חייב להיות פורטרט של אותו הר (אפילו שזה טוב מאד אם זה קורה), אבל סטיות רישום מסוימות הן אקוטיות לנושא של נוף, מפני שהן גורמות להשטחה של החלל. הבדל של כמה מעלות בזווית יכול להיות מה שיוצר את תחושת החלל בציור. אם נרשום בנאמנות את הצורות שאנחנו רואים בטבע, כמעט תמיד תיווצר תחושה של חלל, אפילו ללא טיפול בטונאליות, בצבע, ברוויה הצבעונית וכו'. ניתן למשל לראות זאת בסקיצות של קורו או בנופים האורבניים שרשם אנגר (Ingres) ברומא.

הקפדה על מערכת טונאלית נכונה חשובה מאד לעבודה בנוף. ניתן לראות את זה בעבודות של קורו, למשל, כפי שמתאר קלארק. איליה אמר שדיוק במערכת טונאלית שקול לPerfect Pitch במוסיקה (שמיעה אבסולוטית). באילו צבעים נשתמש בתוך הסקאלה הטונאלית הנכונה? ראשית, צבע הוא טון. מעבר לזה, צבע הוא טמפרטורה: חם או קר. בנוסף, צבע הוא גוון. כדי לקבוע את הצבע הנכון עבור כל כתם כדאי להקטין את כמות הכתמים הדרושים לציור ככל האפשר. לא צריך הרבה כתמים כדי לעשות ציור. ראשית מזהים את הכתם הכהה ביותר ואת הכתם הבהיר ביותר: הם יקבעו את הטונאליות הנכונה בדרך השוואה; אז מסמנים את הכתם החם ביותר ואת הכתם הקר ביותר. הצבע החם ביותר והצבע הקר ביותר, אגב, בדרך כלל לא יימצאו בקצוות הספקטרום הטונאלי (הכהה והבהיר ביותר). כך נוצרות לנו ארבע נקודות להתייחסות, שני צירים, שביחס אליהם ניתן למדוד את כל הכתמים האחרים בציור.

בשלב של הנחת הכתמים הראשונית יש לעבוד במהירות, מפני שאין משמעות לצבע של כתם ללא הצבע של הכתם שלידו. אין טעם לנסות לערבב את הצבע המושלם במשך דקות ארוכות, כשאין כל צבע אחר על הבד, מפני שההגדרה של צבע מושפעת מאד מהצבעים שלצידם הוא ממוקם. זה נכון במיוחד בזמן שעובדים בנוף, כשהתאורה משתנה במהירות ואיתה הצבעים השונים. הכי מסובך לזהות את הצבע הנכון באזורים הכהים (המוצלים). כדי לזהות את הצבעוניות הנכונה של הכתם הכהה יש להשתדל להסתכל כל הזמן על הכהה ולא לתוך הכהה. יש לחפש כל העת את היחסים בין הכתם הכהה לבין הכתמים שסביבו. קשה לזהות גוון של כהה דרך השוואה רק לבהיר שלידו, כדאי למצוא כתם כהה אחר שיש לו טון זהה אך בעל גוון שונה ולהשוות את הכתם הכהה אליו. בכלל, כדאי להשוות זה לזה כתמים בציור בעלי גוונים שונים, שיש להם את אותו טון. הם יגדירו זה את זה בדרך השוואה. כדאי להיזהר מהנטייה לנפילה צבעונית בכתמים הכהים, שאופיינית להרבה מהציור המערבי עד אמצע המאה ה19 (למעט יוצאי דופן בולטים מסוימים).

רוויה צבעונית משפיעה על תחושת החלל בציור. מפני שצבע רווי מושך אליו את המבט, צבעים רוויים יוצרים תחושה שהם קרובים אלינו יותר בחלל הציורי. מסיבה זו, פעמים רבות הם גם עשויים להיראות בהירים יותר ממה שהם באמת. המיקום של הצבעים הרוויים בציור הוא לפיכך החלטה ציורית והחלטה בקומפוזיציה. זהו אלמנט נוסף שמגדיר את הטיול שלנו על פני השטח של הציור. שימו לב שציור לא חייב להיות רווי כדי להיות צבעוני. ביחס לצבעים על הפאלטה שלנו, כדאי להשתדל להימנע מקיצורי דרך בזמן ערבוב צבע. לא לבחור בהכרח במובן מאליו. במצוקי דרגות למשל, אולי כדאי להסיר את הצבע Yellow Ochre מהפאלטה לחלוטין. אם היינו עובדים בצפון, אולי היינו רוצים להסיר את הירוקים השונים. קיצור דרך לא מאפשר לנו לגלות את הצבעים שנמצאים מולנו, את הלא מובן-מאליו. זה מחסל כל סיבה לצאת לנוף.

·         בנוסף להסברים מפורטים ומאירי-עיניים, משתתפי הסדנא זכו לצפות גם בשתי הדגמות מאלפות של איליה אל מול הנוף, ולחזות בשתי סקיצות מהירות שצייר במהלך ימי הסדנא. בעבודות המהירות הללו ניתן היה לראות את העקרונות השונים שהוסברו בפעולה. בנוסף לביקורות אינדיבידואליות במהלך העבודה, התקיימו גם ביקורות קבוצתיות שבהן ראו המשתתפים בסדנא את העבודות השונות ושמעו את ההסברים של איליה בנוסף להתייחסות לעבודות ספציפיות. איליה גם ענה על שאלות, למשל ביחס לאימפרימטורה שעליה כדאי לעבוד, מהם ההבדלים בין סוגי הצבע הלבן השונים, איך להתמקם לצורך עבודה בנוף, ועוד. היתה סדנא מרתקת ומוצלחת ותודה רבה לאיליה גפטר, לליזה גרשוני ולכל צוות "התחנה" והמשתתפים בסדנא. במידה ואתם נתקלים בטעויות איומות בטקסט או בחוסר דיוקים מרגיזים, אפילו בהשמטות מקוממות, אתם מוזמנים לפתוח את הדיון בתגובות לפוסט. נתראה בסדנאות הבאות!

נועה סימון.

לתמונות נוספות מהסדנא, כנסו לדף הפייסבוק שלנו http://www.facebook.com/#!/pages/Hatahana-Studio/106891592676964